לרוב טראומה נחווית כאירוע קשה ומשמעותי כגון פגיעה מינית, הטרדה, אלימות מילולית או פיזית, מלחמות, תאונות וכו'. אך היא יכולה להיחוות גם כאירוע "קטן" לכאורה כמו חרם בילדות, עלבון של מורה או דמות סמכותית חשובה ואפילו אמירה מהילדות שאנו סוחבים כל חיינו. כל חוויה כזאת משאירה חותם בנפש ברמה כזאת או אחרת ופוגעת בביטחון ובדימוי העצמי, ומפתחת סימפטומים המונעים מאנשים לחוות אושר וסיפוק בחייהם.
מהי טראומה?
טראומה, היא מילה ביוונית שמשמעותה "פציעה" או "פצע". פגיעה בגוף או בנפש שנגרמת בדרך כלל על ידי אירוע חיצוני הנחווה באופן קשה במיוחד. טראומה למעשה הינה כל אירוע שלא הייתה לנו את המסוגלות הרגשית בכדי לעכל אותו באותו הרגע.
במילים פשוטות, נניח שלכל אדם ישנה כמות x של רגש שהוא מסוגל להכיל בזמן נתון, המהווה את ה100% שלו. כאשר מתרחש אירוע המעורר תגובה רגשית שהיא חזקה יותר מאותו 100% של רגש שאותו אדם היה מסוגל להכיל- נוצרת טראומה.
אותם אירועים שחווינו והשפיעו עלינו ברגע מסויים, יכלו להשפיע עלינו בצורה שונה אילו נחוו בסיטואציות אחרות ועם משאבים רגשיים אחרים. כל אירוע שאנו חווים נקלט דרך החושים שזמינים לנו, ועובר תהליך של עיבוד דרך הסכמות הקיימות שלנו (אותם רעיונות, אמונות ודעות שיש לנו על עצמנו, על אחרים, ועל העולם בכלל). טראומה נחווית כאשר האירוע הטראומטי אינו עובר את תהליך העיבוד. כלומר, כתוצאה מעוצמת ההתנגשות של החוויה הקשה עם תפיסת העולם ותפיסת העצמי, האירוע או הודחק ועוות בזיכרון כדי להתאים לסכמות הקיימות, או שינה לחלוטין את תפיסת העולם של האדם כך שזו תתאים למאורע. אסביר על כך בהמשך המאמר.
טראומה יכולה לכלול אירוע טראומטי אחד, או מספר אירועים המשאירים את אלה שחוו אותה עם תחושה של הצפה רגשית. תחושה זו עלולה להישאר עימם גם לתקופה של שבועות, שנים או אפילו עשרות שנים, שבמהלכן נפגעי הטראומה נאבקים הן עם אתגרי היומיום בחייהם והן עם המטענים הרגשיים שהוא או היא "סוחבים" עימם מאז אותו אירוע.
על מנת להבין זאת טוב יותר ,דמיינו לעצמכם טלפון, ובו אפליקציות פתוחות ברקע. האפליקציות דורשות אנרגיה מחיי הסוללה, ובכך מקצרות אותם. ככל שהאפליקציה כבדה יותר, כך כמות האנרגיה שהיא צורכת גדולה יותר. בדומה לכך, גם הטראומות נמצאות ברקע, וגוזלות מאיתנו אנרגיה נפשית ופיזית מהיום-יום שלנו.
כאשר תופעה זו מתמשכת, ללא טיפול, היא עלולה ליצור אצלנו- תשישות, חרדות, קשיי ריכוז, דריכות יתר לסכנה, מחשבות טורדניות ופגיעה במערכות יחסים. בנוסף, טראומה עלולה להוביל להימנעות עיקשת או מגבילה מאנשים, מקומות, מחשבות או רגשות המתקשרים לטראומה.
אנשים שחוו טראומה שלא עברה את תהליך העיבוד עלולים לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית, או בשמה הלועזי – PTSD ראשי תיבות של.(Post-Traumatic Stress Disorder) הפרעה זו מתאפיינת בתסמינים רגשיים ופיזיולוגיים קשים הנמשכים מעל חודש ימים ,ומתעוררים כשהאירוע הטראומטי עולה או כשנחשפים לגירויים המסמלים או מזכירים אותו.
אף שבעבר הפרעת דחק פוסט טראומטית היתה ידועה בתור "הלם קרב" (היות ולעתים קרובות היא פגעה בחיילים שהשתתפו במלחמות), כיום ידוע כי פוסט טראומה היא הפרעה נפשית, שעלולה להתפתח אצל כל אדם ובכל שלב בחייו. הפרעה זו מתרחשת כתגובה לשינויים כימיים ונוירולוגיים במוחו של אדם, בעקבות החשיפה לאירועים מלחיצים במיוחד.
פעמים רבות אחרי חשיפה לאירוע טראומתי ישנה הצפה רגשית גדולה שעלולה לגרום לנו לשקוע עמוק בתוך החשכה.
החוויה יכולה להיות קשה מנשוא ולהתבטא באחד או יותר מהסימפטומים הבאים:
- אובדן אמונה-חוסר אמון של אנשים בעצמם או במקור תמיכה
- תחושת אי שייכות
- חרדה, דיכאון, פחד להעלם
- דריכות יתר וציפייה לסכנה שעלולה להופיע מכל מקום ובכל רגע
- הפרעות אכילה
- התמכרויות-סמים, אלכוהול, עישון, מין, והתנהגויות אובססיביות אחרות
- אובדן תחושת המציאות
- התנסויות בחוויה חוזרת וחודרנית של האירוע- פלאשבקים, חלומות רעים.
- שקיעה במחשבות ושחזור הטראומה או להבדיל שכחת פרטי האירוע
- הרגשת טומאה או הכתמה, בושה, אשמה
- הפרעות שינה, סיוטים, חלומות, הבזקים מהאירוע
- ניתוק בין האני לזיכרון של חלק או כל האירוע הטראומתי
- שכחה, ערפול והכחשה: ניתוק מזיכרון האירוע או מתחושות הקשורות אליו
- הכחשה שהאירוע התרחש או התנהגות כאילו הוא לא חשוב בכלל, (לא נוגע בי)
- בעיות גופניות: כאב כרוני, מגרנות מחלות חוזרות ונשנות.
- הימנעות עיקשת או מגבילה מאנשים, מקומות, מחשבות או רגשות המתקשרים לטראומה
- עוררות מוגברת – נדודי שינה, אי שקט ודריכות יתר או רוגזנות.
כדי להבין טוב יותר מדוע מתקבעת פוסט טראומה, ומה הקושי בהחלמה ממנה, יש לבחון לעומק את האופן בו אנו מפתחים רעיונות, אמונות ודעות לגבי העולם. אירוע טראומטי מתנגש בדרך כלל עם הרעיונות והאמונות שלנו על עצמנו, על אחרים, ועל העולם (סכמות). דוגמא לסכמה כזו היא האמונה שהעולם הוא מקום בטוח יחסית. סכמה שכיחה נוספת היא "לי זה לא יקרה".
אלו סכמות שיש לרובנו והן מאפשרות לנו לתפקד. אבל לאחר האירוע הטראומטי, המציאות כבר אינה מתאימה לסכמות הישנות, ונוצר פער בין המציאות של הטראומה לבין הסכמות שלנו אשר יכול להוביל לאחד משני תהליכים:
1.התאמה
בעקבות אירוע טראומטי אנשים משנים את הסכמות שלהם על העולם. תהליך שינוי הסכמה נקרא התאמה. הסכמה ש"דברים רעים עשויים לקרות גם לאנשים טובים" היא דוגמא להתאמה חיובית. לעיתים קרובות אנשים מגזימים בהתאמה, ומשנים את האמונות שלהם בצורה מופרזת, שלא משקפת את המציאות. תהליכים אלו מכונים התאמת יתר. האמונה "כל הזמן קורים לי דברים רעים" או ש"כל מקום בעולם טומן סכנה, וצריך כל הזמן להיזהר" הן דוגמאות להתאמת יתר. הסכמה החדשה יוצרת דריכות רבה ומפריעה מאוד לתפקוד התקין.
2. הטמעה
בתהליך זה, האדם ישנה את הזיכרונות שלו על מה שקרה, או את הפרשנות שלו לאירוע, כך שיתאימו לאמונות הישנות שיש לו על העולם. למשל, כדי שיוכל להמשיך להאמין שהעולם הוא מקום בטוח, הוא יכול להאשים את עצמו שלא נזהר מספיק, ולכן לא הצליח למנוע את האירוע או שלחילופין ישנה את האמונה שלו. יכול להיווצר גם קושי לקבל את העובדה שהאירוע אכן התרחש, והאדם עשוי לשכוח את החלקים הקשים של האירוע.
כיצד מרפאים טראומה?
נוכל לרפא טראומה כאשר נאפשר את תהליך העיבוד של הזיכרון הטראומטי, נשחרר את הרגשות השליליים הנלווים אליו, נפיק למידות ותובנות מן האירוע הטראומטי ובכך נוכל- להסיק מסקנות, לקבל החלטות ולאמץ אמונות חדשות בקשר לאירוע ובקשר לאופן בו אנו רוצים לחיות את חיינו כיום.
אחד הכלים שהוכח כיעיל להתמודדות עם קשיים נפשיים כמו טראומות הינו NLP. ה- NLP מהווה כלי טיפולי מקובל מאוד בימינו ובאמצעותו ניתן לטפל בשורש הבעיה תוך יצירת תקשורת ייחודית עם תת המודע שלנו ושינוי האמונות המגבילות כלפי האירוע מהעבר. הוא מאפשר לנו לנטרל את הטריגרים של האירוע הטראומטי גם ללא הצפה מלאה של החוויה מהעבר.
בעזרת כלים וטכניקות מעולם הNLP ומגישות טיפוליות נוספות נוכל לקחת שליטה מיידית על החיים וליצור שינוי משמעותי שישפיע לטובה על כל תחומי החיים שלנו.
